למה רוב החיממים באור אינפרא-אדום כשלים במפעלי טקסטיל (ואיך תיקנו את זה)
בילינו זמן רב בביקור בכ-2,000 מפעלי דפוס וצביעה. רצינו לראות היכן בדיוק כשלים החיממים הסטנדרטיים. התברר שרוב החיממים הזמינים בשוק נועדו לשימוש במעבדות, ולא במפעלי טקסטיל אמיתיים. הם אינם מותאמים לתנאים הקיצוניים שבמפעל – האבק, הלחות, והרעידות התמידיות שנוצרות במפעל. לכן חזרנו לשלב התכנון הראשוני ועיצבנו מחדש את החיממים. להשיג חום מתאים כשמייבשים בדים, צריך למצוא את האיזון הנכון – צריך מספיק חום כדי שהצבעים יתייצבו, אך לא יותר מדי, כדי שהבד לא יישרף. השקענו הרבה זמן בקביעת היחס בין ההספק לאורך הצינור. באמצעות מתח גבוה יותר, ניתן להעביר יותר אנרגיה דרך חוט דק יותר. כך עולה צפיפות החום לכל סנטימטר, מה שאומר שזמן הייבוש מתקצר מאוד. אך יש גם בעיה: אם מכניסים יותר מדי הספק לצינור קצר, הזכוכית עלולה להישחק. אם מאווררי הקירור אינם יעילים, קצוות הצינור עלולים להישרף מוקדם מדי. זה משהו שצריך לעקוב אחריו. הפרטים הטכניים עברנו לשימוש בזכוכית קוורץ בעלת דפנות עבות. למה? כי כשהטמפרטורה עולה מאוד, הזכוכית הזולה עלולה להישחק תחת משקלה שלה. אנחנו לא יכולים לאפשר זאת. לגבי החיבורים, אנו משתמשים בבסיסים מסוג R7 או SK15. הם עובדים היטב, ומתאימים לרוב המערכות התעשייתיות. הם גם מאפשרים למתכת להתרחב כשהיא מתחממת, מבלי שהחיבור ייפגע. גם ויתרנו על המחברים הרגישים – הם תמיד נעשים רופפים מיד כשמנוע ההובלה מתחיל לעבוד, ואף אחד אין לו זמן לזה. להפוך את החיממים ליעילים בשטח העבודה חיממים אלו עובדים היטב בתנורי ייבוש או במערכות ליישור הבדים. המטרה היא להעביר את החום ישירות לסיבי הבד. שינינו את אורך הגל כך שיתאים לאופן בו הבד מספג חום. כך נחסכת אנרגיה. במקום לחמם את האוויר במחסן, החום עובר ישירות לבד. חשבון החשמל שלכם יודה לכם על כך. טיפ קטן: בדקו שוב את החיבורים. ודאו שהם מתאימים לעומס החשמלי, אחרת עלולות להיות בעיות במתח במהלך העבודה.