מה באמת גורם לנורות אינפרא-אדום לעבוד כראוי במפעלי ציפוי באבקה?
בילינו זמן מה בביקורים בכ-2,000 מפעלי ציפוי באבקה. לא רק כמה – אלא אלפיים. רצינו לראות באילו מקומות הנורות הרגילות של אינפרא-אדום כשלות.
האמת? רוב הנורות האלו לא נועדו לעבוד בתנאי העומס הגבוה של קווי ייצור אמיתיים. אם רוצים נורה שלא תפסיק לעבוד ברגעים הקריטיים, צריך לעצב אותה בהתאם לעומס החום האמיתי ולמרחב הצפוף של תנור הייבוש.
הצד החום של העניין
במפעלי עיבוד מתכות, העיקר הוא זרימת החום. צריך הספק גבוה במרחק קצר. כך ניתן להשיג ריכוז חום הדרוש לייבוש האבקה, מבלי לפגוע במתכת שמתחתיה.
יש גם את שאלת ההספק. אנו מתאימים את המתח של הנורה לרשת החשמלית של המפעל, כי אם יש ירידה במתח, ההספק של הנורה ירד. אנו מאזנים את ההספק והמתח כך שהנורה תגיע לטמפרטורה הרצויה בשניות – לא בדקות.
הבנייה והנקודות החלשות
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ. למה? כי היא יכולה לעמוד בשינויים חדים במתח החשמלי, מבלי להישבר. לגבי החוטים, הלוגן הוא החומר הטוב ביותר לתגובה מהירה.
אבל כאן נמצאות הבעיות הנפוצות: החיבורים. בין אם מדובר ב-R7s או SK15, זו הנקודה שבה רוב הנורות כושלות. חיבור לא טוב גורם לפריצת חשמל, שבסופו של דבר גורם להרס הנורה. אנו מוודאים שהחיבורים שלנו חזקים מספיק. כך הנורות יכולות להחליף את הנורות הישנות בקלות.
השימוש בנורות אינפרא-אדום
המעבר משיטת חימום על ידי זרימת אוויר לשיטת חימום על ידי קרינה אינפרא-אדומה הוא יתרון גדול למהירות הייצור. זה מהיר מאוד.
אבל צריך להיות זהירים. נורות אינפרא-אדום בעלות ריכוז חום גבוה יכולות לגרום לחימום יתר של החלקים. אם המסילה זזה לאט מדי או שהנורה נמצאת קרוב מדי לחלק, הציפוי עלול להישרף.
לכן אי אפשר להתעלם ממאווררי הקירור והמגנים. צריך לנהל את רמת החום סביב הנורה, אחרת יהיו בעיות.