למה רוב החיממים באור אינפרא-אדום כשלים (ואיך תיקנו את שלנו)
בילינו זמן מה בביקור בכ-2,000 מעבדות לציפוי באבקה. לא הלכנו שם כדי למכור משהו; הלכנו כדי לראות איפה בדיוק החיממים כשלים.
מתברר שרוב החיממים הזמינים בשוק לא מתאימים לתנאי העבודה הקיצוניים במפעלים. בגלל הלכלוך, החימום והקירור התמידיים, הם פשוט כשלים. לקחנו את כל מה שראינו באותן מעבדות והשתמשנו בזה כדי לחשוב מחדש על דרך בניית החיממים שלנו.
החום
כדי לייבש את האבקה, צריך חום שיחדור לתוכה במהירות. אנו משתמשים באור אינפרא-אדום בגלים קצרים – הוא חודר לשכבת האבקה הרבה יותר מהר מאשר אור בגלים בינוניים או ארוכים.
הטריק הוא שאנו משתמשים במערכות של 400V במקום 220V. זה נשמע כמו פרט טכני, אך למעשה זו המפתח להצלחה. זה מאפשר לנו להכניס יותר אנרגיה לחלל קטן יותר, מבלי לפגוע במעגלים החשמליים. כך נוצר חום עז בדיוק במקום שהוא נחוץ.
הבנייה
כולם משתמשים בזכוכית קוורץ, אך זכוכית קוורץ גולמית פגיעה מדי לשימוש בסביבה עם חומרים כימיים. היא עלולה להישבר. לכן אנו מוסיפים שכבות ציפוי מיוחדות. זה לא רק מגן על הצינור, אלא גם עוזר לשלוט באופן שבו החום נפלט.
יש גם את החיבורים. זו בדרך כלל הנקודה שבה נוצרות בעיות. אם החיממים נעים או יש קצרים בקצוות החיבורים כשהתנור מגיע לטמפרטורה הגבוהה ביותר, כל המערכת נעצרת. בהתאם לרמת הרעידות של המכונה, אנו משתמשים בחיבורים מסוג R7 או Sk15. חשוב שהחיממים יישארו במקומם, לא משנה כמה המכונה רועדת.
שימוש בפועל
אלו בעצם חיממים שניתן להחליף אותם בקלות. צריך רק להחליף אותם במערכות הקיימות, ומיד זמני העבודה יהיו מהירים יותר והחשבון שלנו יהיה נמוך יותר.
אך יש צורך להיות זהירים: אלו חיממים חזקים מאוד. בגלל החום הגבוה, צריך להיות זהירים. אם המכונה רועדת או שהחלקים דקים מדי, הציפוי עלול להישרף.
צריך לוודא שמהירות העבודה של המכונה תתאים להספק של החיממים. אם נשיג את האיזון הנכון, כל הדברים יעבדו כראוי.